בתקופה שבה הוריה, אביבה וקית' סיגל, נחטפו לעזה, מצאה את עצמה שיר שוב ושוב בקדמת הבמה: בפגישות עם מקבלי החלטות, בכנסת, במשלחות לחו״ל, באולפנים ובמרחבים שבהם נשים כמעט לא נמצאות. בלי ניסיון פוליטי. בלי תפקיד רשמי. עם הרבה אחריות – וקול אחד שצריך להישמע.
בהרצאה מרתקת, שיר מספרת איך מוצאים קול ברור דווקא ברגעים שבהם הכי קל להיעלם. איך נראית השפעה אמיתית כשאת האישה הצעירה היחידה בחדר מלא בגברים , ואיך מפחד, ספק ובושה נולד אקטיביזם.
זו הרצאה על אומץ, על אחריות, ועל הבחירה להיות בפרונט גם כשזה לא נוח או פשוט. וזה לגמרי לא רק לנשים.
עוד לפני ה 7 באוקטובר שיר עסקה שנים בשאלות בנושא זה: בין אם זה בהנחיית קבוצות בנושא מגדר, עבודה בעמותה לצמצום פערי מגדר וחיזוק ביטחון לנערות וכרכזת התא לשוויון מגדרי במכללה האקדמית תל–חי כחלק מלימודי עבודה סוציאלית.
בהרצאה שיר מחברת בין הידע המקצועי שרכשה לחוויה האישית, ומזמינה נשים, וגם גברים, להבין מה קורה כשאנחנו מעזים לתפוס מקום, ואיך אומץ נשי יכול להפוך לכוח חזק שמניע שינוי בחברה כולה.
